הדייט היקר

“הדייט היקר” הוא סיפור אהבה קצר ומקסים מתוך הספר: עד החתונה זה יעבור

“עד החתונה זה יעבור” הוא ספרה השני של אודליה ארביב {ברוך שפטרני מעונשו של דייט} – אוסף סיפורי דייטים, מרגשים, הזויים, עצובים ומצחיקים עד דמעות, המוכיחים שהמציאות עולה על כל דמיון. הסיפורים כתובים בשפה ייחודית, קולחת, קלילה ומשעשעת, שזורים בהגיגי חוכמה והמון, המון אמונה . לפרטים והזמנות – ליחצו כאן

דיברנו כמה שבועות בטלפון, אחרי התכתבות קצרה באתר הכרויות.

הוא היה חמוד להפליא והייתה לי הרגשה טובה לגביו.

לא רציתי שיטרח לבוא עד אלי, הצעתי \ החלטתי שכשאגיע לאזור שלו לבקר קרובי משפחה ניפגש גם אנחנו.

הוא הסכים. {ת’כלס לא הייתה לו ברירה אני מאוד אסרטיבית.}

אז באמת אחרי כמה שבועות של דיבורים הגעתי ליישוב שלו.

סימנתי וי על הביקור המשפחתי וצעדתי לכיוון נקודת המפגש עם בן משפחה בפוטנציה.

סימסתי לו שהגעתי, הוא סימס חזרה שהוא כבר יורד.

בין התמונה באתר לבין מי שעמד מולי לא היה קשר, כל התמונות סטודיו חתונה האלה, לא טבעי ורחוק מהמציאות!

בכל מקרה עשינו טיול רגלי בשכונה, פיטפטנו על אה ועל דה והייתי צריכה להתפנות,

ת’אמת, כבר מתחילת הפגישה אבל התאפקתי.

כשכבר לא יכולתי להתאפק, התנצלתי ואמרתי שאני ממש צריכה שירותים.

“אנחנו ממש קרובים לדירה שלי, את יכולה להתפנות שם”

הרמתי גבה, הזמנה חשודה, או באמת הצעת עזרה תמימה?!

הוא כנראה קלט את התהייה שלי ואמר:

“זה בסדר, אני אמתין למטה, תסיימי , תרדי ונמשיך לטייל”

חמוד מצידו, יפה שהבין, באמת תוך כמה בניינים הגענו לבניין שלו, עליתי לקומה שלישית {בלי מעלית} עם הלשון בחוץ.

פתחתי את הדלת וטסתי לשירותים, אני אחסוך מכם תיאור של המצב, אבל החלק החשוב הוא שבטרם סיימתי , ראיתי ג’וק ענקי מתקרב לעברי!

ה-סיוט של כל בחורה!

צרחתי את נשמתי ורצתי כל עוד נפשי בי!

טרקתי את הדלת וברחתי מהאויב האכזר.

“מה קרה?”

“שלא תדע, ג’וק ענקי יש לך בדירה”

“חחחחח… אחח בנות בנות”

“הוא היה דוחה וענקי!!!!”

“טוב כשאחזור הביתה אחפש אותו, מפתחות?”

-נאלמתי.

“השארתי אותם על השולחן בדירה, יצאתי בבהלה ושכחתי אותם שם”

“את צוחקת נכון?”

“לצערי לא.”

“את מודעת לזה שבגלל ההיסטריה הדבילית שלך מג’וק קטן ואומלל אני תקוע מחוץ לבית ואין לי איך להיכנס?”

“הוא לא היה קטן!!! ואני האומללה פה!!!”

את????

אני!!!”

“טוב, תחרות האומללים לא תוביל אותנו לשום מקום , בוא נהיה יעילים, למי יש מפתח נוסף?”

“אין לי, לאף אחד אין.”

בלית ברירה הזמנו פורץ, המתנו יחד על המדרגות, בשקט עוקצני כזה.

כשהוא הגיע סימסתי לחברה שתתקשר ותציל אותי כבר .

היא אכן התקשרה, פברקתי שיחה המומה והודעתי שאני בדרך אליה.

התנצלתי ואמרתי שאני חייבת ללכת.

מה שהיה חסר לי להישאר איתו לגלות כמה הסיפור הזה עולה.

הוא לא חסך את זה ממני….

בלילה קיבלתי ממנו תמונה – החשבונית של הפורץ ועליה הג’וק מעוך למוות.

כמה דקות אחר כך הודעה נוספת עם פרטי חשבון הבנק שלו והמשפט:

“מצפה להעברה בנקאית בימים הקרובים”

חשבתי שהצלחתי להתחמק, או אולי נפלתי על לארג’ אבל לא…

הדייט הראשון הזה עלה לי ביוקר. ….