חדשות אחרונות:
צוות האתר מאחל לכם ולבני משפחתכם, שנה טובה ומתוקה ושכל החטופים יחזרו במהרה לביתם
רוצים לצאת לדייט כבר הערב? ליחצו כאן להצטרפות
סוף שבוע לפנויים ופנויות באילת – לפרטים והרשמה ליחצו כאן
“בטון ברגליים” הוא סיפור על דייט עם …. שיכול לקרות לכל אחד ואחת מאיתנו. מתוך הספר “עד החתונה זה יעבור” , ספרה השני של אודליה ארביב {כתבה גם את “ברוך שפטרני מעונשו של דייט”} – אוסף סיפורי דייטים, מרגשים, הזויים, עצובים ומצחיקים עד דמעות, המוכיחים שהמציאות עולה על כל דמיון. הסיפורים כתובים בשפה ייחודית, קולחת, קלילה ומשעשעת, שזורים בהגיגי חוכמה והמון, המון אמונה . לפרטים והזמנות – ליחצו כאן
Messenger: תגידי, איפה אפשר לקנות ת’ספר שלך?
– היי גמלך , יש רכישה ישירה בפייסבוק ואפשר להתקשר למספר שמופיע בשעות הבוקר ולרכוש טלפונית זה אותו מחיר.
– אחלה, תודה חמודה.
– חחחח, את אחלה ואת חמודה , את אחלה חמודה
– חחח חמודה ומצחיקה.
– תודה
– שניה אני רואה שאתה מחולון, אני מבת ים, אני אחסוך לך דמי משלוח ובאיזה ערב ניפגש באיזה נ”צ ואביא לך.
– וואווו מעולה, ככה גם אזכה לרכוש מידיה המתוקות של הסופרת גם אקבל הקדשה וגם אחסוך כסף… {שזה הכי חשוב , בכל זאת אני תימני.}
– חחחח סבבה אגוזים. נשתמע.
– רגע, מה להביא לך לשתות?
– איזה נשמה אתה תודה כפרה אבל אני רק מוציאה יד מהחלון להביא לך ספר ונוסעת לא דייט.
– בסדר אז מה להביא לך לשתות?
– כפרה הכל טוב אין צורך
– נשמה , תנוחי לא דייט, אני גדול עליך ב10 מידות {גם בגיל -43, גם בבגדים- 120 ק”ג וגם בסטטוס – גרוש + 3} כולה תמני רוצה להביא לך לשתות תקפצי על המציאה, לא מיץ גת בקטנה משו טעים , בירה?
– חחח, לא מעשנת ולא שותה {סנוקר משחקת מידי פעם}
– חחח אמרתי לך שאת מצחיקה
– אתה חמוד אתה.
– טוב אז מה אמרנו הגברת שותה?
– מיץ
– מיץ?
– נו , איפפפפ משו לא מוגז לא אלכוהול , יאלה תביא אייסטי , הכי טוב אייסטי.
– אייס קפה על האש
– קרציייי…. אייסטי, אייס קפה בלילה אני אשאר ערה עד הבוקר.
– נו, אני לא ממהר …. ניפגש בלילה.
קבענו בים בבת ים , במזח, חולה על הים.
כהרגלי, הקדמתי, ישבתי התבוננתי בגלים, בכוכבים, בשמיים ובמים שמתחברים.
“ערב טוב לעלמת הספרים”
הסתובבתי לעבר הקול השרמנטי , עמד לפני בחור מוצק, לבוש ג’ינס וטישרט פולו ופאות תמניות , מבעד לזקן היה אפשר לקלוט חיוך מבויש שקימץ את עיניו הבורקות ובידיו 2 כוסות אייס קפה ענקיות!
איך אפשר לא לחייך ? חייכתי את חיוך הפו הדב שלי וציחקקתי קלות.
הוא התיישב לידי והתבונן גם הוא בכוכבים.
פתאום איבדתי עניין בגלים ובכוכבים והניצוץ בעיניים שלו תפס אותי יותר.
עצב מעורבב בשובבות ,חכמת חיים עם תחכום ערמומי, יש משו בבן אדם הזה.
“אז מה הסיפור שלך?”
“מה זאת אומרת?”
“תסלח לי על הישירות, פשוט עייפתי מדייטים, למרות שהוצהר שזה לא דייט, אבל בכל זאת, מה הסטטוס שלך? נשוי? גרוש? אלמן? רווק? “
“נשוי?”
“כן,כן, על בשרי עברתי…. לא סתם שואלת, באת לרכוש ת’ספר שלי , תקרא תבין.”
“מבין אותך בקטע הזה גם אני עברתי משו דומה…. קראתי בפייס את הסיפור וכאב לי נורא.”
“אני אחרי, אבל הלב לא שוכח.”
“כן, הלב , הלב….”
{הלב הלב, אם הלב שלך כמו העייניים שלך אחחחח ….}
“אז אני אבי שרעבי , בן 43, גרוש +3 בנים גברים של אבא.
“למה התגרשת?”
{מנסה להיות נקודתית ותכליתית, הוא בא תכלס לרכוש ספר. אבל אני עוד שניה טובעת לו בתוך העיניים אז חייבת להתפקס…}
“חותכת כמו סכין אה, את חדה…”
“מתנצלת, צודק, אשמח אם תואיל בטובך , במטותא ממך לספר לי מנבכי ליבך מדוע התפצלו דרככם שלך ושל רעייתך…”
“חחח, אני אוהב את ההומור שלך”
“אז?”
“אז מה?”
“אז למה התגרשת?”
“זה לא התאים מההתחלה, אבל החזקתי בגלל הילדים, עד שהגענו לקצה ולפני שנה התגרשנו. באתי מבית מפורק ובצעירותי הייתי נער “שובב”…”
הוא אומר שובב והעיניים שלו נדלקות, הוא מחייך חצי חיוך ואני מבינה טוב מאוד מה עומד מאחורי המילה “שובב”.
{עבריין צמרת , שלא תחשבו בטעות אחרת.}
“התגייסתי לצהל ומיד כשחבר התפוצץ לי מול העיינים בטנק עזבתי ת’צבא וחזרתי בתשובה . התחתנתי עם הבחורה הראשונה שהציעו לי בשידוך, גם היא חוזרת בתשובה ועברנו לגור בעימנואל.”
עיקמתי ת’פרצוף.
“אווו אווו”
“כן, בהחלט אוו אוו, הייתי מהשרופים שרופים, קיצוני לגמרי, הייתי בתוך עמוק עמוק בכל העניינים שם. כשהתגרשתי חזרתי לגור בבית ילדותי בשכונת בתקווה והיום אני שוכר באושר בחולון. עברתי הרבה בחיים.”
“ספר לי עלזה… גמאני.”
“מה הסיפור שלך?”
לא יודעת למה , אף פעם לא קרה לי, בטח לא בדייט ראשון, פשוט סיפרתי לו את כל קורות חיי בנקודות ובעיקר את הכואבות שבניהם. יש משו בבחור הזה.
כשהוא דיבר, סיפר על עצמו הוא הביט לעבר הים, אבל כשאני דיברתי הוא הביט בי , לתוכי , בהתחלה קצת מבוייש אבל ככל שעבר הזמן הוא הסתכל לי לתוך העיניים ,לתוך הנשמה.
כשסיימתי את שטף דיבורי הייתה מן פאוזה כזאת, שתיקה ….
הוא שבר אותה בקולו הערב
“יש לך עיניים מדהימות”
“מי שמדבר, אני עוד שנייה טובעת ולא בים.”
יש בייננו נקודות דמיון , פיזית ונפשית.
בלי משים לב עברו להן 4 שעות.
הוא ליווה אותי לרכב רכש כמובן את הספר, ביקש הקדשה.
אחרי הרהור קל כתבתי:
“זכרונות הן גן העדן היחידי שאיש לא יוכל להוציא אותנו משם”
מאחלת לך אין ספור זכרונות של אושר ואהבה .
“תודה , את מקסימה”
“גמאתה נשמה טובה”
“אשמח שניפגש שוב…”
“ממממ, אמרת לא דייט”
“לא דייט, לא דייט, תנוחי”אמר בחזה נפוח והוסיף קריצה וחיוך מתוק.
חייכתי, השובב יודע ת’עבודה.
נפגשנו שוב כעבור כמה ימים, באתי לאסוף אותו מהבית, חיכיתי למטה.מחכה ,מחכה ,מחכה.
SMS: מה קורה נשמה?
כבר יורד….
כעבור עוד 10 דק’.
SMS: מה קורה כפרה?
כבר יורד….
כעבור עוד 7 דק’.
SMS: טוב נשמה אני הלכתי {לא באמת הלכתי}
הבן אדם יורד ולא רואה את הרכב הייתי כמה מטרים קדימה.מתקשר… ויוצא עלי 3000!
“הלו, הלו, הלו, לא מתאים נשמה, תחזרי לפה מיד…. וכו וכו וכו…
אחרי שקלטתי שהוא רציני קטעתי אותו
“הלו הלו הלו מה אתה פותח? אני פה! צחקתי! וגם אם לא מה אתה יוצא עלי ככה?”
הוא עלה לאוטו, נשכתי שפתיים על הסיטואציה ונסענו לים, אבל זה נחקק אצלי.
בים פגשנו בכמה חברים שלו , הרמתי גבה אבל כל מכלול הנתונים עוד לא הופנם אצלי עדיין. הם עצרו לידנו , צחקו , אכלו לנו קצת מהרוגלעכים והתקדמו.
אחד החליט לחזור ולהתיישב איתנו ועוד בגאווה הוא סיפר שהוא מחכה לחברה שלו, הסתכלתי על השובב במבט של – באמשך???? אבל הוא לא עשה כלום.
אז יצאה לי הבתימית ותפסתי פיקוד ובחצי פקודה חצי עצה הודעתי לו שהספסל מול המזח מושלם בשבילו לפגוש ת’חברה שלו.
“הינה קח צידה לדרך את הרוגלעך האחרון, יאללה , פנק אותה” ומיד לחצתי על המפתח של הרכב שישמיע את הקול המתאים.
הבחור הלך תודה לאל ולי…. ושוב הפגישה הייתה 4 שעות, אפילו השתיקות בה היו מדהימות.
הגעתי הביתה, עיכלתי את הדברים, הגיל , הסטטוס, העבר, ההווה, החברים, הקריזה שחטף… העיניים… נשכתי שפתיים… ובכל זאת הפנמתי שזה לא מתאים.
הכנתי נאום פרידה “זה לא אתה זה אני” באתי מוכנה לפגישה הבאה.
פרשנו שמיכה בדשא מול שמיים וים {כבר אמרתי? אהבה שלי הים!}
הוא הביא משקה פרסי – פאלודה – מיץ שקדים עם מקרוני ומיי ורדים… שה’ יעזור .
בטרם הספקתי לבלוע בכח את השלוק שלקחתי מהמשקה “המדהים” הזה, הוא הניח לפני שקית.
“קחי זה בשבילך”
התייבשתי!
בלעתי ת’לשון ופתחתי ת’שקית.
נעליים, בול בטעם שלי ובול במידה!
{אח”כ כולם אמרו לי שנעליים זה “סגולה” לפרידה, לא נותנים נעליים מתנה.}
מצד אחד רציתי לקפוץ עליו לאכול אותו {ולא , לא כדי להעביר את הטעם של הפאלודה}
מצד שני רציתי לקבור ת’עצמי , מה אני עושה עכשיו? איזה פרידה ואיזה נעליים? {תרתי משמע נעליים}
וכן גם הפגישה הזאת הייתה 4 שעות….
כאן הוא קצת סיפר יותר על העולם שלפני החזרה בתשובה {העולם התחתון…}
“חזרתי למרכז, חזרתי לילדות, לחברים מפעם, עדין דתי אבל לא פאנט…”
מידי פעם היו יוצאים לו משפטים גנסטריים כאלו ואני הייתי מתעלפת מצחוק, חולה על זה … כשזה בצחוק…אבל כשזה הופך לאמיתי זה פחות מצחיק.
הוא החזיר אותי הביתה ולא יודעת למה דיברנו על רופאים.
“מה רופא? רופאה!”
“לא, רופא.”
“לא נשמה, רופא לא בא לי בטוב, רופאה, רופאה את הולכת לרופאה.”
התגלגלתי מצחוק.
“כפרה, תנוח , רופא.”
“נשמה, לא הבנת, לא מתאים לי שאת הולכת לרופא, חבל.”
“הלו , מה קנית אותי? הולכת לרופא מה זה השטויות האלה?”
“תקשיבי נשמה, היה לי חבר טוב שאשתו ככה לא באה בטוב ויום אחד היא נעלמה, שם לה בטון ברגליים ועד היום לא נמצאו עקבותיה”
באמת שהתגלגלתי מצחוק, לא ידעתי את משמעות הביטוי אבל משום מה טון הדיבור התחבר לי בראש עם המוזיקה של הסנדק.
“אז כפרה אם לא הבנת רופא לא בא בטוב, רק רופאה, בטון ברגליים נשמה.”
צחקתי אבל בפנים תהיתי אם זה מצחוק או מפחד.
למחרת בלימודים שאלתי ככה בתמימות “תגידו מה זה בטון ברגליים?”
“למה את שואלת? מישו אמר לך את זה? כי אם כן הסתבכת נשמה , נוסי על נפשך”
אז בשיעור זה הפך לדאחקה רצינית ועד היום זה בדיחת הכיתה.
במציאות קצת פחות.
בעדינות נסיתי לסגת… לא הלך…
אח”כ באסרטיביות חתכתי … לא עבד לי הוא עשה דרמה של נשבר.
ואחרי עוד קטע גנסטרי מגעיל מצידו הגיעו מים עד נפש ואמרתי ביי.
מצחיק שדווקא היה לו גורמט עם המילה “חי”….